top of page
חיפוש
  • תמונת הסופר/תבטי כהן קובלסקי

האם יש דבר כזה: יותר מדי על הידיים?

בידיים או במזרן? כמה להחזיק את התינוק בידיים?

אם הוא יתרגל לזה? האם עדיף לתת לו להתמודד קצת לבד? המאמר מתייחס בעיקר לגילאי לידה עד 3 חודשים: ההרגשה הכי טבעית לנו היא להחזיק תינוק שרק נולד בידיים. אם זה להורים, לסבא, לסבתא. התינוק היה כל כך הרבה זמן בתוך הרחם ועכשיו שהוא מחוץ לרחם יש לנו צורך לחבק אותו, להראות לו כך שאנחנו אוהבים אותו, ליצור קשר עמו דרך מגע עמוק. פגשתי סבתא לנכד ראשון אשר נולד לפני הזמן וישן המון. הסבתא רצתה מאוד ליצור קשר עם הנכד והחזיקה אותו בידיים בזמן שהוא ישן.

פגשתי גם אבא אשר עמד והחזיק את התינוק בידיים על מנת להרגיע אותו. האבא התלונן ש"התינוק רוצה שאני אעמוד" – כי כאשר האבא התיישב התינוק חזר לבכות. לאחיזה בידיים יש תפקיד חשוב עבור התפתחות התינוק בשבועות הראשונים לחייו: התינוק אשר היה רגיל לנוע בתוך רחם אמו בזמן ההריון יוצא בזמן הלידה לתנאים שונים לגמרי: עם היציאה לעולם עליו להתמודד עם כוח הכובד. זו התמודדות אשר דורשת בין היתר חוזק שרירים וגם שיווי משקל – ואלו מתפתחים רק בהדרגה ותוך כדי תנועה. כאשר אנו מחזיקים את התינוק בידיים, מטיילים איתו בידיים או במנשא או קופצים איתו על כדור פיזיו התינוק מקבל גירויים חיוניים של תנועה אשר חשובים ביותר עבור ההתפתחות שלו! התינוק רגיל לתנועה מימי הרחם, לכן התנועה גם מרגיעה אותו. התנועה מרגיעה כי היא מוכרת לו והיא חיונית עבורו – ממש כמו אוכל ושינה. בנוגע לאבא אשר ציינתי בתחילה, זה שמתוסכל שהתינוק "מכריח" אותו לעמוד: חשוב שהאבא ידע שבעמידה הגוף שלנו נע בעדינות קדימה ואחורה והתינוק מקבל כך גירוי עדין של תנועה. הוא לא רוצה "להציק" לאבא אלא מבטא את הצורך שלו לתנועה. התינוק אשר ישן בידיים של הסבתא מקבל חוויה של מגע וקרבה אשר יתרמו לו לתחושת הביטחון ולרכות. אפשר לראות את ההשפעה של ההרמה בידיים וההשלכות על ההתפתחות של התינוק דווקא אצל תאומים: לפעמים יש תאום אחד אשר יותר רגוע ותאום אחד אשר "תובעני" יותר. אז מה קורה? התינוק התובעני מקבל בדרך כלל יותר "ידיים", כלומר יותר חוויות של תנועה, ולרוב ככל הנראה יתפתח יותר טוב. אצל התינוק השקט לעומת זאת, ניתן לראות לעתים מערכת שיווי מפותחת פחות, לכן התינוק השקט יהיה ככל הנראה יהיה גם פחות תנועתי. האם יש "יותר מדי ידיים"? כמובן שזהו עניין אינדיבידואלי ואין נוסחת פלא. חשוב לדעת ולהבין את החשיבות הגדולה שיש להרמה ולמתן תנועה. יחד עם זאת יש גם חשיבות גדולה לכך שאנחנו נותנים לתינוק זמן והזדמנות להתארגן עם הגוף שלו במזרן הפעילות החל הימים הראשונים – עדיף שכיבה על הבטן ועל הצדדים בזמן שהתינוק ער. מדובר בפרקי זמן קצרים אך חשובים בהם התינוק "עושה התעמלות" בעצמו ולומד להתמודד עם כוח הכובד: הוא מנסה להרים את הראש, מניעה את הידיים והרגליים, מנסה להכניס את היד לפה, מנסה להזיז את הראש מצד לצד. שבו ליד התינוק וצפו בו! מרתק לראות תינוק כזה קטן מתנועע בתנועות מגוונות, קטנות וגדולות. ברגעים הללו התינוק מפתח שרירים ושיווי משקל, לכן חשוב מאוד גם להקדיש זמן לפעילות כזאת. כאשר התינוק מוציא קולות ונראה שמתחיל להיות לו קצת קשה אפשר לשיר ולטפוח עליו בעדינות עם הידיים – ולא מיד להרים אותו – חכו עוד כמה רגעים ולפעמים תראו שהתינוק מוצא תנוחה אשר נוחה לו יותר, שם את האצבע בפה ונרגע בשכיבה על הבטן עם הראש מופנה לצד אחד. לרגעים הללו יש חשיבות גם כדי לאפשר לתינוק למצוא בתוך עצמו את היכולת להירגע גם בכוחות עצמו. ליכולת זו יש חשיבות לכל החיים: למצוא את כוחות ההירגעות בתוך עצמי ולא בתוך גירויים חיצוניים. אז מתי להחזיק ומתי לתת לתינוק להתמודד קצת עם עצמו? דרך המלך היא כמובן באיזון




Comments


Post: Blog2_Post
bottom of page