כשהגננת העירה לי שבתי בת הארבע קצת מסורבלת בתנועותיה – לא יודעת לקפוץ ונמנעת מהתנדנדות בנדנדה – מיד לקחתי אותה, בלי לחשוב פעמיים, לשיעורי ליווי התפתחותי. בתחילה חשבתי שמדובר בבעיה תנועתית בלבד, אך בהמשך הבנתי שמדובר גם בקשיים בשיווי המשקל ובמערכת התחושה. עבדנו איתה על השלמת חוויות שהיא החסירה בינקותה, ובמהלך הזמן התמודדנו גם עם פחדים שהלכו ופחתו בהדרגה. במקביל נזכרתי, שבאמת, בתי כמעט ולא התהפכה כפעוטה. היא הייתה תינוקת שקטה, רגועה ונוחה מאוד, שיכלה לבלות שעות בשכיבה בעגלה או בעגלול, נהנית מהמשחקים ולא חוותה הרבה תנועה. גם בתינוקייה, היא בילתה בעיקר בשכיבה על הגב, כי זה היה נוח יותר – אך מסתבר שנוח הוא לא תמיד הדבר הנכון.
כשמתחילים שלב ההתהפכות, התינוק חווה שינוי דרמטי במיקום הראש במרחב. זו חוויה עוצמתית עבורו – כל העולם "מתהפך" עליו. מעבר להיבט הפיזי, התהפכות משפיעה גם על ההתפתחות הרגשית: היא עוזרת לתינוק להתמודד עם שינויים בעולם שמסביבו. זהו שלב קריטי בהתפתחות, גם במישור התנועתי וגם ברגשי.
כשתינוק שוכב על הבטן בשבועות הראשונים ולומד להרים את ראשו, או שוכב על הצד, או חווה מגע ותנועה לאיזון טונוס השרירים – יש סיכוי טוב שיגלה בעצמו את ההתהפכות. עם זאת, רוב התינוקות זקוקים להכוונה מההורים כדי ללמוד להתהפך גם לצד שמאל וגם לימין, מהבטן לגב ומהגב לבטן. תהליך זה מהווה עבור התינוק סוג של עיסוי עצמי – ההתהפכות עוזרת בריכוך אזור השכמות ובחיזוקו. זוהי גם תנועה עצמאית ראשונה שמאפשרת לתינוק להתגלגל במרחב, להתרחק מהוריו ולחזור אליהם. ההתהפכות מפתחת גם את שיווי המשקל, כי הראש משנה מיקום במרחב. לנושא הזה יש חשיבות רבה גם מעבר לתחום התנועתי. מחקרים מראים שיש קשר בין חרדה לשיווי משקל. כאשר התינוק גדל וחסרות לו חוויות של התהפכות ותנועה, מערכת שיווי המשקל לא מתפתחת דיו. יש תינוקות עם שיווי משקל פחות מפותח אשר פוחדים מאוד מכל דבר חדש, מאנשים זרים, מחוויות של תנועה ועוד. ישנם תינוקות שמביעים תסכול בבכי כשקשה להם להשיג את מבוקשם. בכי זה עשוי לנבוע מתחושת חוסר אונים או צורך בביטחון ותמיכה ובצורה עקיפה גם צורך בחיזוק שיווי משקל.
הבשורה הטובה היא שהמערכת המופלאה שלנו ניתנת לריפוי ולהשלמת חוויות בכל שלב בחיים. אף פעם לא מאוחר מדי! כך קרה גם עם בתי: גלגלנו אותה, נדנדנו אותה בפוף, בנדנדה, בערסל ועל כדור פיזיו. בתחילה זה היה מאתגר עבורה, אך לאט לאט היא התחברה לתנועה. מהר מאוד היא לא רצתה לרדת מהנדנדה בגן השעשועים, וכמובן – הביטחון העצמי שלה צמח בהתאם.